פסק-דין בתיק תא"מ 2192-08

1.         בפני תביעת שיבוב המתנהלת בהליך של סדר דין מהיר לפיה מבקש התובע לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 4,407 ש"ח.

            בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין/ההחלטה בטענת העדר סמכות עניינית אשר עלתה בתביעה יהיו ללא חקירות ולאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב.

2.         במועדים הרלוונטיים לתביעה היה התובע המעסיק של מר אבי מנו (להלן: ''הנפגע''). ביום 29.7.01 היה הנפגע מעורב בתאונת דרכים באמצעות רכב המבוטח על ידי הנתבעות (להלן: " התאונה"). בעקבות אירוע התאונה פנה הנפגע למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אישר תקופת אי כושר מיום 30.7.01 ועד ליום 9.8.01, 11 ימים, ושילם עבורה לנפגע דמי פגיעה. 

            בהתאם להוראות ס''ק 94(ב)(1)(א) לחוק המוסד לביטוח לאומי, התובע השיב למל''ל את דמי הפגיעה אשר שולמו לנפגע. על אף זאת, המל''ל פנה לנתבעות בדרישה להשבת דמי הפגיעה אשר שילם לנפגע, ליתר דיוק 55% מתוכם, וזאת מכוח הסכם שהיה בתוקף בין הצדדים, המל''ל וחברות הביטוח השונות. הנתבעות פעלו בהתאם לדרישת המל''ל וביום 4.12.05 הן שיפו אותו עבור דמי הפגיעה אשר שולמו לנפגע.

3.         בתביעה דנן התובע מבקש לחייב את הנתבעות לשפות אותו בגין הסכומים אשר שילם למל''ל עבור דמי הפגיעה ששולמו לנפגע. עילת התביעה מבוססת על הסכם אשר נערך ונחתם ביום 9.9.04 בין התובע (ובנק לאומי) לבין נתבעת מס' 1 (להלן: ''ההסכם''), בו נקבע כי התובע זכאי לשיפוי בשיעור של 75% מעלות השכר ששילם התובע לנפגע. כן נסמכת התביעה על הוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, על החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) התשכ"ד-1964, וכן על העילה של עשיית עושר ולא במשפט.

4.         לאחר הגשת התביעה שלחו הנתבעות הודעת צד ג' נגד המוסד לביטוח לאומי אשר כפר בסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון ולהכריע בתביעה וביקש להעביר אותה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. אכריע איפוא תחילה בטענה להעדר סמכות עניינית וככל והטענה תדחה, אדון ביתר העניינים שבמחלוקת בין הצדדים.

5.         הטענה להעדר סמכות עניינית מבוססת על הוראת ס''ק 391(א)(4) לחוק הביטוח הלאומי, ולפיה:

" א.       לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות יחודית לדון  ולפסוק בכל תובענה למעט בתובענה לפי פרק ח' -

            ...

4.         של מבוטח נגד מעביד לתשלום תמורת דמי פגיעה וכן של המוסד  ושל המעביד בכל עניין הנובע מהוראות סעיף 94;"

הואיל ובמקרה דנן עסקינן בתביעת מעביד, הרי לאור האמור בסעיף 391(א)(4) סיפא לעיל, יש לבחון מהם העניינים המוסדרים בסעיף 94 לחוק הביטוח הלאומי, ואשר הדיון בהם נתון לסמכות עניינית ייחודית של בית הדין לעבודה. להלן ציטוט סעיף 94 הנ"ל במלואו:

            " 1.        א.         בסעיף זה -

'שכר העבודה הרגיל' - כמשמעותו לפי סעיפים 98 ו-100;

'מעביד' - מי שבעת הפגיעה התקיימו, בינו ובין הנפגע, יחסי עובד ומעביד;

'עובד' - מבוטח כמשמעותו לפי סעיף 75(א), למעט עובד עצמאי ולמעט עובד במשק ביתו של המעביד שלא לצורך עסקו  או משלח ידו של המעביד;   

'תקופת הזכאות הראשונה' - שנים עשר הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה לפי פרק זה.

ב.         על אף האמור בסעיף 92(א) יחולו לגבי תקופת הזכאות הראשונה הוראות אלה:

                        1.         היה הנפגע עובד -

א.         המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן כל סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה - הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו - יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה;